עץ יוסף על ויקרא רבה ו׳:ב׳

מהדורה: מדרש רבה עם פירוש עץ יוסף, וורשא תרכ"ז

« עץ יוסף על ויקרא רבה ו׳:א׳ עץ יוסף על ויקרא רבה ו׳:ג׳ »

2 וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב משלי כט, כד: חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָּה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד, מַעֲשֶׂה בְּשִׁלְטוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹרֵג אֶת הַקַּבְּלָנִין וּמַתִּיר אֶת הַגַּנָּבִים, וְהָיוּ הַכֹּל מַלִּיזִין עָלָיו שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כָּרָאוּי, מֶה עָשָׂה הוֹצִיא כָּרוֹז בַּמְּדִינָה וְאָמַר כָּל עַמָּא לַקּוֹמְפּוֹן, מֶה עָשָׂה הֵבִיא חֻלְדּוֹת וְנָתַן לִפְנֵיהֶן מָנוֹת וְהָיוּ הַחֻלְדּוֹת נוֹטְלוֹת אֶת הַמָּנוֹת וּמוֹלִיכוֹת אוֹתָם לַחוֹרִים, לְמָחָר הוֹצִיא כָּרוֹז וְאָמַר כָּל עַמָּא לַקּוֹמְפּוֹן, הֵבִיא חֻלְדּוֹת נָתַן לִפְנֵיהֶם מָנוֹת וְסָתַם אֶת הַחוֹרִים וְהָיוּ הַחֻלְדּוֹת נוֹטְלוֹת אֶת הַמָּנוֹת וּמוֹלִיכוֹת אוֹתָן לַחוֹרִין וּמוֹצְאוֹת אוֹתָן מְסֻתָּמוֹת וּמַחֲזִירוֹת אֶת הַמָּנוֹת לִמְקוֹמָן, לוֹמַר שֶׁאֵין הַכֹּל אֶלָּא מִן הַקַּבְּלָנִין, הֲרֵי מִן הַשִּׁלְטוֹן. מִן הַמַּעֲשֶׂה מִנַיִן, רְאוּבֵן גָּנַב לְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי יָדַע בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ אַל תְּפַרְסְמֵנִי וַאֲנָא יָהֵיב לָךְ פַּלְגָא, לְמָחָר נִכְנְסוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשָׁמְעוּ קוֹל הַחַזָּן מַכְרִיז מַאן גָּנַב לְשִׁמְעוֹן, וְלֵוִי קָאֵים תַּמָּן, הֲלוֹא נָתְנָה תּוֹרָה אִפּוֹפְסִין, וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע.

פירוש עץ יוסף על ויקרא רבה ו׳:ב׳

2 ושמעה קול אלה הה"ד כו' משום דק"ל דמלת קול מיותר. לכן מפרש קול אלה הוא קול הכרזת החזן. והוא שהיודע בעדות הגניבה וחולק עמו ומעלימו עתיד ג"כ לעבור על השבועה שישביעו בציבור על כל מי שיודע בדבר שאחר שחלק עמו לא יבא ויגיד מפני בושתו ומפני הפסד הממון. ולהכי מייתי הא דכתיב חולק עם גנב וכו'. ומכיון דמייתי ליה מפרש מאיזה טעם קאמר שונא נפשו. וקאמר שזה משני פנים. האחד מהרעה הבאה עליו בדין שלמטה כי כשיודע הדבר יהרג. כמעשה השלטון דמייתי. והשני בב"ד של מעלה שישא עון שמיעת האלה ומעוות זה לא יוכל לתקן:

3 ומתיר את הגנבים בילקוט הגי' מגייר את הגנבים והוא ט"ס וצ"ל מגייד בדלי"ת שכן גי' הערוך ערך גד י"ב ופירושו כמו מנגיד רד"ל:

4 מליזים עליו לשון לזות שפתים:

5 לקומפון שדה ששוחקים בו השרים:

6 שאין הכל כו' כלו' היה מרמז להם בזה שעיקר הגניבה הוא מן הקבלנים שהיו מקבלים מן הגנבים מה שגנבו שהגנבים אין להאשים כל כך משום דלדוחק שעתם היו גונבים ע"ד לא יבוזו לגנב וגו'. אך עיקר האשמה הוא על המקבלים הגניבה שלולי שהם מקבלים הגניבה לא היו הגנבים גונבים אע"פ שהם דוחקים. כמו שהחולדות עם שמבקשות מזון כשאינן מוצאות מקום שמירה אינן נוטלות. ולכן כדין עשה שהרג את המקבלים:

7 מהקבלנין כמ"ש גטין מ"ה לאו עכברא גנב אלא חורא גנברד"ל:

8 מן המעשה כלו' ממעשה עצמו נראה שהוא שונא נפשו שהרי עושה שקר בנפשו לעבור על האלה שיכריזו בצבור:

« עץ יוסף על ויקרא רבה ו׳:א׳ עץ יוסף על ויקרא רבה ו׳:ג׳ »